ראשית, איננו מקבלים חלוקה של "שחור ולבן" - דתיים חילוניים. אנחנו מחנכים לאורך חיים בו קיימת מחוייבות למסורת ותרבות עם ישראל . אנחנו שואפים "לפתח יחסי כבוד למסורת..." ולפעול למען "חנוך הנוער לערכי הרוח של עם ישראל.." מתוך לימוד ובחינה מעמיקים ומצד אחד , איננו מקבלים את סמכות הרבנים להכתיב לנו איך לעשות זאת ומהצד השני, איננו מקבלים את האדישות של החילונים שזה בכלל לא מעניין אותם . למילה דת קיימת בימנו משמעות שלילית בגלל המבנה הפוליטי וכו'. לכן עדיף לקרוא לנו מאמינים - עבור אלו שמתמודדים בהצלחה מסויימת עם בעיית האמונה , או מתלבטים - עבור אלו שמרגישים שהמרחק עוד רב . אנחנו לא תובעים מכל מי שמצטרף אלינו להכריז מראש שהוא דתי או מאמין אלא להיות פתוח לשאלות ערכיות רוחניות, לקבל את הנוהגים שהתגבשו במשך השנים ולהמשיך וליצור יחד איתנו את חיי התנועה. וברמה אחרת לגמרי (סמנטיקה) לפעמים חשוב להסביר כי המילה דתיים בישראל מתקשרת על פי רוב לזרם האורתודוקסי בלבד ויש להסביר כי דתי אינו רק אדם מהזרם האורתודוקסי ,ניתן להיות דתי אורתודוקסי, דתי רפורמי , דתי קונסרבטיבי...
כל יחיד יחליט בחיים הפרטיים שלו /ה כיצד ומתי להתפלל. כמסגרת תנועתית וחינוכית נוער תל"ם מחייבת חוויה של יחיד ויחד . אצלנו חוויה זו כוללת מעמדים אשר כוללים קטעי קריאה , תפילה ושירה על פי בחירתנו ובזיקה למקורות. המטרה של כל החוויה התרבותית שלנו (כגון: יחס לשבת, לחגים , מעמדים) היא לאפשר לך לבחור בעצמך חוויה של יחיד המדברת אליך. אנו מתפללים לא רק בנוסח המקובל אלא גם בתפילה יצירתית. ומנסים ליצור חוויה של יחד במעמדים שאינם מן הסידור. אנו מנסים לחדש את הרגשת הקדושה בקהילה עם טכסטים מסורתיים וחדשים. רעיון התפילה הוא בעצם אופקי ואנכי . אנכי- ביננו לבין האל ולרבים יש בעיות בנושא הזה. אופקי- הקשר בין הפרט לקבוצה. גם למתפלל שאיננו משוכנע במהות התפילה האנכית יש מקום חשוב בתפילה האופקית המאחדת את החבורה שבה הוא נמצא.
עניין של אמונה באלוהים ואיזה אלוהים (מעבר לאדם? בתוך האדם?) זה עניין פרטי של כל אחד . בנוער תל"ם אנחנו משוחחים ולומדים ביחד על מושגי האמונה ברוח של סובלנות הדדית. לא ההצהרה האמונית קובעת אצלנו אלא אורח החיים . יחד עם זאת אנחנו מעודדים שיחות בנושא זה. בנוגע לחלק השני של השאלה - בוודאי שכן משום שאמונה או חוסר אמונה אינם דברים מוחלטים ברורים ועומדים לעד, יכולים להיות שינויים ועמדות חדשות וחלק מתוך האמונה האמיתית היא הלבטים שבנו.
איננו מחייבים ללבוש כיפה. לכל אחד ואחת מחניכי התנועה קיימת האפשרות לבחור האם הוא\היא מעוניין\ת לחבוש כיפה. החלטנו כי בהנחיית דברים שבקדושה תנועתיים המנחה חובש כיסוי ראש. הכיפה הינה חלק מתוך מערכת הנימוסים היהודית כהסרת כיסוי ראש אצל הנוצרים או חליצת הנעליים אצל המוסלמים. אצלנו בנוער תל"ם אין חובת כיפה, אבל יש הבוחרים לחבוש כיפה בזמן עיסוק בדברים שבקדושה - תפילה, לימוד ואכילה עם ברכה.
אלו ראשי התיבות של התנועה ליהדות מתקדמת. בתל"ם מאמינים שהיהדות תמיד השתנתה והתקדמה, אולם בדורות האחרונים פגרה היהדות אחרי קצב השינוי בעולם. על כן יותר מ 80% מהיהודים בעולם אינם שומרי מצוות כהלכתן. תל"ם מנסה ליצור גישה למורשת ישראל שתאפשר לחלק מאותם אחוזים רבים למצוא דרך למחוייבות יהודית - להתבטא על פי רוח הזמן מתוך לימוד ובחינה מעמיקה של המסורות , ההלכה ומקורות ערכיים רבים. התנועה מנסה ליצור אורח חיים יהודי מתקדם. לקחת מעברנו את מה שרלוונטי ערכית להווה שלנו, תוך כדי התייחסות לעתידנו כמדינת היהודים. זוהי תנועה המאמינה בחופש החיפוש היישום והאמונה של חבריה, תוך התמודדות יומיומית עם האתגר שבאיחוד יהדות מסורתית וחיים במאה העשרים ואחת. כולל שוויון בין המינים , מוסר גבוה ונסיון ממשי להתמודד. זוהי תנועה דתית ציונית מודרנית. לא כל אמירה נבונה וחכמה שנאמרה לפני אלפיים שנה מתאימה לנו כיום. יש להכירה ולבחון אותה . לדוגמא יתכן כי בימי אבותינו לא היה שוויון בין נשים וגברים , אך כיום , תל"ם פרושו - שוויון המינים לא רק בחיינו החילוניים אלא גם בדת , מצוות מוסריות קודמות למצוות פולחניות.
"מה שבראש שלנו" זה לנסות, כיהודים וישראלים צעירים שאינם אורתודוקסים , להיות אחראיים לעיצוב הווי ואורח חיים יהודי מבלי לקדש עבר רק מפני שהוא עבר. מה שבראש שלנו זה הביטחון שאנשים ישראלים יהודים ורציניים רוצים ומסוגלים ללמוד ולהתמודד עם אופי החיים שלנו תוך אחריות לעיצובם ולהיות בכך דוגמא גם לאחרים.
יש לנו חובה לשנות אם אנחנו רוצים להתייחס ל יותר מ- 80% של עם ישראל שאינו אורתודוקסי.עובדה היא שהיהדות תמיד משתנה, היהדות של משה רבנו לא היתה כיהדות של רבי עקיבא. יהדות עקיבא לא דמתה ליהדותו של הרמב"ם.זכותנו לשנות בכדי שנוכל להמשיך ולקיים אורח חיים יהודי שיתאים למאה העשרים ואחת ולמדינת ישראל, כדי שנוכל לעמוד מול ילדנו עם תשובות שיוכלו להתקבל ולא עם ידיים ריקות. אנחנו חושבים שמי שנוטל על עצמו ברצינות אחריות נוטל לעצמו את הזכות לשנות כדי שהתורה באמת תהיה "מים חיים" . גם בעבר היה כך. אברהם אבינו נטל אחריות וניפץ את מסורת אבותיו. משה, עזרא, ר' יוחנן בן זכאי, הבעש"ט ,הרצל, בן גוריון - כל אלו הציעו שנוי מפני שהיו אחראיים הלכה למעשה לגורלו של עם. הם לא רצו שמסגרות או דעות שאין הם מזדהים אתם יהיו בבחינת כלובים ללא מוצא.
היהדות שייכת לעם ישראל ולא לרבנים. רוב העם מתייחס לכל דבר הקשור ליהדות ככפייה דתית , אפילו קמו מפלגות בארץ רק לשם מלחמה בכפייה הדתית. איננו רוצים שכך תצטייר היהדות. אנחנו מנסים ללמוד לשקול מחדש ומחליטים באופן דמוקרטי מה אנחנו מקבלים על עצמנו.יתרה מזאת , מי אישר לרבנים לקחת מונופול על היהדות ולקבוע מה הנכון והלא נכון ביהדות . אנו נותנים לעצמנו אישור מפני שאין אנו פועלים לפי שיגעון של יחיד . אנחנו תנועה. אנחנו נותנים לעצמנו אישור משום שראינו שדרך זו של התחדשות מתמדת קיימת במסורת היהודית מאז ומתמיד. האישור הזה נובע מהמיוחד והעדין שבין התחדשות ואחריות.
לא. אנחנו רוצים שהנוער יתמודד עם העובדה שהוא יהודי בארץ ישראל ומה המשמעות של שני הנתונים האלו לגביו. זוהי חזרה בשאלה? בוודאי שלא, ברצוננו להציג בפניכם דרך נוספת - אלטרנטיבה / תחלופה חדשה, ולנסות לעניין בהוספת המימד היהדות לחיים הישראליים. חזרה בתשובה משמעה לקבל ללא עוררין את דרכה וסמכותה של היהדות הרבנית האורתודוקסית. איננו מקבלים זאת, יש עוד אורתודוקסיה - האורתודוקסיה החילונית אשר מכחישה כל יחוד לעם ישראל וטוענת שאנחנו "ככל העמים", איננו מקבלים גם את זאת. אנחנו רוצים להחזיר אתכם יחד אתנו לשאלה - כיצד אפשר לחיות בימנו כיהודי? דרכנו - להתנסות בזה יחד - בלי כפייה מבחוץ. ההתנסות הזאת תיתן את הטעם המיוחד לחיים כיהודי כאן בארץ. מי שרוצה להחזיר בתשובה הוא אנטי דמוקרטי. הוא לא מאמין שהפרט צריך להכריע על דרכו יחד עם הקבוצה בה הוא חי אלא חושב שצריך להביאו ל"שולחן ערוך" מכל טוב ובעל האכסניה יאמר לו מה לאכול, איך לאכול ומתי לאכול. לדעתנו מי שהולך בדרך כזאת מכניע כל יצירתיות אישית והולך בתלם סלול. יהדות מתקדמת פונה אל אלה שיצטרפו אליה ואומרת להם: אתם שותפים ליצירת דבר חדש במדינת ישראל שאין לו אח ורע בעבר היהודי.
(שוב, דתיים יכולים להיות גם דתיים רפורמים...) שנינו מרגישים - מחוייבות (לא סתם "זיקה") למורשת של עם ישראל. אצל הדתיים מחוייבות זו מוגדרת על ידי ההלכה הרבנית. אצלנו ביטוי המחוייבות נקבע על ידי תהליך דמוקרטי, בין אלה אשר מרצונם החופשי מרגישים את המחוייבות הזאת. במקום להתרכז בשונה , חשוב להתרכז במאחד. כולנו שואבים ממקורות ישראל ומנסים לחיות לאור המסר בעל המסורת הארוכה מאז ימי אברהם אבינו ועד ימנו. ההבדל בא לידי ביטוי באמונה בדמוקרטיה והכרעת הפרט שהינה מיוחדת לנו.
